פסק-דין בתיק ת"א 16069-08

1.         לפניי תביעה כספית בעילה נזיקית לתשלום נזקים שנגרמו לדירה שבבעלותה של התובעת המצויה ברח' דובדבני 19 בירושלים (להלן - "דירת התובעת"), כתוצאה מביצוע עבודות בנייה ושיפוצים (להלן-"עבודות הבנייה") ע"י הנתבעים, שכניה בבית המשותף, בדירה שבבעלותם המצויה מתחת לדירתה (להלן-"דירת הנתבעים"). כמו כן, דרשה התובעת פיצוי בגין מטרד שנגרם לה מעבודות הבנייה , אובדן זכויות בנייה עקב חפירת חלל ע"י הנתבעים ובגין עגמת נפש. עילת תביעה נוספת היא הפרת הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת בש"א 2161/06 בהליך שהתנהל בין בעלי הדין בבקשה למתן צו מניעה  עקב ביצוע עבודות הבנייה ע"י הנתבעים (להלן-"הסכם הפשרה", נספח ג' לכתב התביעה).  

2.         הנתבעים, דחו את טענות התובעת וטענו כי התביעה קנטרנית וללא כל ביסוס עובדתי או משפטי. אין לתובעת להלין כנגדם לאור הסכמתם לבוא לקראתה במסגרת הסכם הפשרה, אותו הם מילאו ככתבו וכלשונו.      

            הסכם הפשרה, מהווה השתק פלוגתא ואין לתובעת להגיש את התביעה לאחר שאושר ההסכם במתן פסק דין ולכל היותר, היה בידה להביא לאכיפת הסכם הפשרה בהליך אחר ולא במסגרת התובענה דנן.  

3.         הנתבעים טענו כי הם בקשו לבצע תיקונים בדירת התובעת בהתאם לחוות דעתו של מומחה עליו הוסכם עם התובעת לאחר מתן פסק הדין בבש"א 2161/06. התובעת מטעמיה היא ולאור קשיים שהערימה עליהם לביצוע התיקונים לפי חוות דעתו של המומחה, מנעה זאת מהם. לפיכך, אין לה להלין כנגדם ואין לחייב אותם בתשלום נזקיי דירתה, המוכחשים. 

             כך גם ניטען כי לא נגרעו אחוזי בנייה מהתובעת בגין עבודות הבניה. העבודות שכן, העבודות הן עבודות פנימיות, למעט חפירה בשטח של כ - 20 מ"ר מתחת לדירתם (להלן-"החפירה") שבגינו הם הורשעו בבית משפט לעניינים מקומיים. החפירה, אינה בשטח הרכוש המשותף ולא היה בה כדי לפגוע בזכויות בניה כלשהן.

דיון ומסקנות:

4.         במסגרת בש"א 2161/06 ניתן פסק דין לפיו אושר הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 16.2.06 (פסק הדין, צורף כנספח י"ג לכתב התביעה). במסגרת הסכם הפשרה, הסכימה התובעת כי ימשכו עבודות הבניה בדירת הנתבעים, לרבות הכשרת החלל המצוי מתחת לדירה למגורים (להלן - "החלל") בהתאם לתשריט שצורף להסכם הפשרה (להלן-"התשריט", נספח ה' לכתב התביעה) ובלבד, שלא ישמש לעסק. תנאי נוסף לבצוע עבודות הבנייה בדירת הנתבעים, הוא פקוח של מהנדס להבטחת מניעת נזק כלשהו לדירתה של התובעת (סעיף 2 להסכם הפשרה). עוד הוסכם כי הנתבעים, ידאגו לתיקון בעיות רטיבות וחלחול מים ממרפסת דירתה של התובעת לדירתם, על חשבונם. תיקוני הרטיבות ואיטום, יבוצעו על פי ההסכם מבחוץ וללא כניסה לדירת התובעת ובתיאום מלא עם התובעת (סעיף 4 סיפא, להסכם הפשרה). נוסף על כן, הצהירו הנתבעים כי הם  מוותרים על כל טענה או תביעה כנגד התובעת בגין הרטיבות בדירתם, שמקורה במרפסת דירתה של התובעת (סעיף 5 להסכם).   

5.         בהסכם הפשרה גם הוסכם כי ייעשה ניסיון ע"י הצדדים, בהתייעצות עם אדריכל מוסכם, מר ליונל נבט, למציאת פתרון להגדלת המטבח בדירתה של התובעת, מבלי שתבוטל אגב זאת  האפשרות של הנתבעים לעשות שימוש במרפסת דירתם, כמרפסת סוכה (המרפסת, סומנה  ב' בתשריט). עם חתימת הצדדים על הסכם הפשרה, בוטל צו המניעה הזמני שניתן נגד הנתבעים לביצוע עבודות הבנייה.

6.       מעיון בסעיף 9 להסכם הפשרה אני למדה כי היתה הסכמה לפיה אין באמור בהסכם הפשרה  משום "הסכמה ו/או הודאה של צד א' (התובעת - מ.ל.) בכך שהעבודות מבוצעות ע"י צד ב' (הנתבעים - מ.ל.) כדין, או משום ויתור על כל נזק שייגרם לצד א' ככל שייגרם, כתוצאה מבצוע העבודות".

7.         לאור האמור בהסכם הפשרה ובפרט בסעיף 9 בו, עולה כי לא נשללה או הוגבלה בו, זכותה של התובעת לתבוע את נזקיה או הפסדיה מחמת ביצוע עבודות הבנייה, אם וככל יוכח קיומו של נזק. כך גם, הרשות בידי התובעת לתבוע את נזקיה עקב הפרה של הסכם הפשרה, אם אכן הוא הופר מחמת מעשה או מחדל של הנתבעים. הסכם הפשרה, יש בו כדי להקים עילת תביעה חדשה במידה והופר אך זאת, מבלי שיהיה בידי הצדדים לשנות מהמתווה עליו הוסכם בהסכם הפשרה, הן מהפן ההסכמי - החוזי והן מהפן הפרוצדוראלי, בהיותו פסק המחייב את הצדדים. להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, יש מס' פנים: חוזי,הסכמי ומשפטי (ראו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח' פ"ד נ"ו (1) עמ' 585). יתירה מכך, לאור רכיב ההסכמה בפשרה, המבוססת על ויתור טענות הצדדים ולאור אלמנט הסופיות ומעשה בית דין, נדרש טעם מיוחד לתקוף הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין (ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה נ' רייבר פד"י מ"ז (2) עמ' 450 כדוגמת, פגם מהותי בכריתתו כאמור בבג"צ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול פד"י מ"ח (4) עמ' 605-606). בעניינינו, לא ניטען כי דין ההסכם ופסק הדין להיבטל והתובעת, הגישה את תביעתה על פי זכותה מכוח ההסכם.

8.       בחנתי את שאלת קיומם של נזקים בדירת התובעת עקב עבודות הבנייה, בשים לב למסכת העובדתית ולקיומה של חוות דעת של מומחה, אשר יש להכריע בעניין משקלה במסגרת הראיות.

             מעיון בכתבי בי-דין ובכלל זה בחליפת מכתבים בין ב"כ הצדדים עובר למינויו של מומחה המהנדס מר סילביו הופמן (להלן-"המומחה") ומעיון בחוות הדעת של המומחה (מיום 9.7.07 , להלן-"חוות הדעת", נספח י"ב לכתב התביעה ונספח ו' לכתב ההגנה ) עולה כי הצדדים, הסכימו להיעזר בשירותיו על מנת להכריע במחלוקת ביניהם, בשאלת קיומם של נזקים בדירת התובעת ובשאלת אחריותם של הנתבעים לנזקיה. מינויו של המומחה, היה הרבה בטרם הוגשה התביעה וזאת, לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה (פסק הדין מיום 17.2.06 , צורף כנספח י"ג לכתב התביעה).

             תכלית מינויו של המומחה בעניין עבודות בנייה ושיפוץ בדירת הנתבעים הייתה "לבדוק האם קיימים ליקויים, והאם קיים קשר סיבתי בינם לבין ביצוע עבודות השיפוץ" בדירת התובעת  (סעיפים 2 ו-3 לחוות הדעת).

             לאור הסכמת הצדדים על המינוי גופו ובדבר השאלות שייבדקו על ידי מר הופמן, משהוגשה חוות הדעת, מבלי שהנתבעים ראו לנכון לשלוח למומחה שאלות הבהרה בשונה מהתובעת שעשתה כן וקיבלה מענה (התשובות לשאלות מיום 28.8.07, צורפו כנספח י"ד לכתב התביעה), אין לשנות ממסקנותיו של המומחה. נכונים הדברים, בפרט כאשר הנתבעים טענו כי הם ביקשו למלא אחר המלצותיו של המומחה, אך התובעת מנעה זאת מהם.

9.        המומחה, בחן את טענותיה של התובעת לקיומם של נזקים שונים בדירתה עקב ביצוע עבודות בנייה וקבע כי קיימת אחריות, חלקית אמנם ולחלק מהנזקים שהוכח קיומם וכן כי קיימת אחריות לתיקון נזקים אחרים, לפי הסכם הפשרה. בה בשעה, טענותיה של התובעת בדבר נזקים אחרים שנגרמו לדירתה מחמת העבודות, נדחו מכל וכל (כדוגמת: הריצוף בדירת התובעת). חוות דעתו של המומחה מנומקת ומבוססת וניתנה, לאחר ביקורו בדירותיהם  של התובעת והנתבעים ובנוכחותם, ביחד עם האדריכל מר ליונל נבט אשר הצדדים, הסכימו ביניהם כי הוא יחפש עבורם אחר פתרון להגדלת מטבח דירתה של התובעת.

             מי מבעלי הדין, לא טרח להזמין את מר הופמן על מנת לחקור אותו על חוות דעתו (שהוגשה בתמיכה לכתב התביעה) ואף לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים על מנת לסתור את קביעותיו של המומחה בדבר אחריותם לחלק מנזקי דירתה של התובעת. יתירה מכך, הנתבעים, הביעו רצונם לבצע את העבודות כמתחייב על פי חוות דעתו של מר הופמן, באופן המלמד על היעדר מחלוקת מצידם לעבודות הטעונות תיקון בדירת התובעת מחמת עבודות הבנייה שבוצעו על ידם.

10.        בנסיבות אלו, אני קובעת כי האחריות לנזקי דירתה של התובעת מוטלת על הנתבעים לפי קביעותיו של המהנדס מר הופמן כדלהלן:

             סדקים בדירה: המומחה, נימק בחוות הדעת מה הם הגורמים לסדקים בתקרה בדירתה של התובעת ובקירות הדירה . המומחה קבע כי לא ניתן לשלול השפעה שלילית מסוימת של עבודות השיפוץ בכל הקשור בתופעת הסדקים בקירות דירתה של התובעת. בהתאם לכך המליץ המומחה שתיקון הסדקים והצבע בגינם, יבוצעו ע"י בעלי מקצוע מטעם הנתבעים כאשר החלוקה בין בעלי הדין בנשיאה בהוצאות התיקון תהיה בשיעור של 60% על הנתבעים ו-40% על התובעת (סעיפים א' - ב' לחוות הדעת וסעיפים 1.2-1.4 לתשובות לשאלות ההבהרה). המומחה, בחן את הצעת המחיר שהועברה אליו ע"י התובעת מחברת "ע.א.מ. מסחר באבן ועבודות כלליות בע"מ" לתיקון הסדקים ועבודות הצבע בקירות ובתקרות (נספח י"ז לתצהירה של התובעת) וכן הוצגה הצעת מחיר מקבלן שיפוצים י' קאופמן (נספח י"ג לכתב התביעה). מר הופמן אימץ בחוות דעתו את הצעת המחיר בסך של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ בקובעו, כי עלות זו היא סבירה (סעיף 2.2 לתשובות לשאלות הבהרה, נספח י"ז לכתב התביעה).

11.     הנתבעים, לא הוכיחו את פעולותיהם לביצוע התיקונים של הסדקים. המומחה המליץ שהביצוע ייעשה באמצעות בעלי מלאכה מטעם הנתבעים, אך לא הובאו ראיות מטעם הנתבעים, על מנת להוכיח כי נעשו מאמצים מטעם הנתבעים לביצוע התיקונים בין אם בהגשת תצהיר של הקבלן או בעל מלאכה מטעם הנתבעים ובין אם בהצגת פניות שלהם לתובעת, שיעידו על סירובה של התובעת לביצועם.